<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רפ"ו</h1>
<h2>דף ג:</h2>
ראובן שהיה נשוי שתי נשים והיתה אחת מהן אסורה לשמעון באיסורי ערוה ומת ראובן ונפלו לפני שמעון ואין שם אח אלא הוא שתיהם פטורות מהחליצה ומהיבום כמו ששנינו בראש יבמות, ודרשו מהמקרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה נאמר כאן עליה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואעפ"כ אמר הכתוב לא תקח, ואין לי אלא היא צרתה מנין תלמוד לומר לצרור, לא היא ולא צרתה, אין לי אלא צרתה, צרת צרתה מנין כגון שהלכה הצרה ונשאת לאח השלישי ולו אשה אחרת תלמוד לומר לצרור פירוש מיתור שני ר"ישין דרשינן שתי צרות, ואם היתה איסור מצוה או איסור קדושה חולצת ולא מתיבמת, איזהו איסור מצוה, שניות מדברי סופרים, איסור קדושה, כל חייבי לאויןא) ולענין כפייה (מסברתו ז"ל) אם אין ליבמה כל בבית כופין היבם לחלוץ, ואם היא עשירה נהגו העולם לעשות פשרה בממון. [סמ"ק סימן רפ"ו]. א) בצרפת נהגו עתה לחלוץ ולא ליבם ובאשכנז נהגו גם ליבם (עיין בש"ע סימן קס"ה) ודיני חליצ' מבוארים היטב בספר רבינו ברוך.
<h2>דף לה:</h2>
ומי שהניח את אשתו מעוברת והפילה לאחר מותו תתיבםא) ואם ילדה ויצא חי לאויר העולם אפי' מת בשעה שנולד אמו פטורה מן החליצה ומן היבוםב) ואם מת בתוך ל' אפי' ביום ל' בין שמת מחולי בין שנפל מן הגג הרי זה ספק נפל ספק בר קיימא ולפיכך אמרו חולצת ולא מתייבמת כדאיתא בפרק החולץ (דף ל"ו). [סמ"ק סימן רפ"ו]. א) ומיהו היכא דאיכא לספוקי שמא כלו לו חדשיו אפילו ילדתו מת אסורה להתייבם וחולצת ולא מתייבמת, דשפיר חשיב ולד כיון דכלו לו חדשיו ואפילו ילדתו מת כדמוכח בנזיר גבי האומר אהא נזיר כשיהי' לי ולד והפילה דהו' ליה נזיר ספק לרבי שמעון וצ"ע בסמ"ג ובמיימונ"י. ב)0וזה לא מיתוק' כי אם דוקא בקי' לן דכלו לו חדשיו ודאי וליכא למיקם עלה דמילת' אלא היכי דפירש ממנה לאחר ליל טבילתה ושוב לא היה עמה עד לאחר לידה ולפיכך אין לפוטרה מן החלוצה היכא דמית הולד כ"א היכא דלא מת עד לאחר שלשים יום.
